ניסויים בבעלי חיים

ניסויים בבעלי חיים

בעלי החיים שמגיעים למעבדות חברות הקוסמטיקה, היו מעדיפים לא להיוולד אם היו יודעים מה מצפה להם. הם מצילים בגופם את חברות הקוסמטיקה הגדולות מתביעות ענק נגד תכשירי הקוסמטיקה הרעילים ומקבלים בתמורה מוות איטי בייסורים.

מה גורם לאנשים נורמטיביים ומצליחים לקום בבוקר ולהתעלל בבעלי חיים, כחלק משיגרת העבודה שלהם? התשובה כמובן היא כסף. הרבה כסף.  בעשרות השנים האחרונות מגלגלת תעשיית הקוסמטיקה עשרות מיליארדי דולרים בשנה והתחרות בשוק היא עצומה. כדי לעמוד בתחרות יש צורך להוזיל את עלויות הייצור או להכניס רכיבים חדשים לתכשירי הקוסמטיקה.

אם היצרן בוחר באפשרות של הוזלת עלויות הייצור, הוא צריך למהול את החומרים הפעילים בקרמים בהרבה מים. המים לכשעצמם בריאים, אבל הם מושכים חיידקים ופטריות, שיש צורך להשמיד בעזרת חומרים משמרים, הפוגעים גם בעור שלנו.  איך מאושרים לשימוש חומרים משמרים, שמזקינים את העור בטרם עת, גורמים לעייפות כרונית ופוגעים בפוריות?  פה היצרן מגייס לעזרתו בעלי חיים שעמידים לאותו חומר, עושה עליהם ניסויים ו"מוכיח" שהחומר לא מזיק בריכוזים שנמצאים בקרם.  מכיוון שיש גם הרבה בע"ח שרגישים לחומרים המשמרים בדיוק כמונו, יצרני הקוסמטיקה צריכים לבצע סדרת ניסויים במינים שונים של בע"ח, עד שהם מגיעים למין שעמיד לאותו חומר משמר. לסיום, הם מפרסמים רק את התוצאות שהתקבלו בניסויים בבעלי החיים העמידים - ומקבלים אישור להשתמש בחומר.

גם בתחום התרופות, המצב דומה. תרופות שנוסו על בעלי חיים ולא גרמו להם כל נזק, התגלו כמזיקות ביותר לבני אדם.  תלידומיד היא תרופה שנלקחה על ידי נשים הרות נגד בחילות בוקר וגרמה ללידת תינוקות חסרי ידיים ורגליים, למרות שבעלי חיים לא גילו כל רגישות אליה.

אם תוצאות הניסוי מראות שניתן להשתמש בחומר המשמר בריכוז נמוך, אבל היצרן זקוק לריכוז גבוה כדי להרוג את החיידקים בקרמים, הוא מכניס כמה סוגי חומרים משמרים לאותו קרם. כל אחד מהחומרים המשמרים הוא בריכוז נמוך ועומד בתקנים, אבל כולם ביחד מגיעים לריכוז גבוה, שמשמיד את החיידקים ובמקביל פוגע בעור שלנו.

ככה אפשר להגיע לתוצאה הגאונית, שמאפשרת ליצרני הקוסמטיקה להרוויח הון תועפות על קרמים מהולים במים עם חומרים משמרים בריכוז גבוה, בלי להיות חשופים לתביעות משפטיות, כי הרי החומרים המשמרים נוסו על בעלי חיים ונמצאו בטוחים לשימוש...

אם היצרן בוחר להתמודד עם התחרות בשוק הקוסמטיקה באמצעות הכנסת רכיבים חדשים למוצר, הוא חייב להוכיח שהם לא רעילים לבני אדם. אם הם באמת לא רעילים, ניתן לבדוק אותם בשיטות אמינות, על תרבית תאים אנושית ורקמות אנושיות משוחזרות במעבדה. לעומת זאת – אם הם כן רעילים לבני אדם, חייבים להפוך את התוצאות לטובת היצרן וכמו בדוגמא הקודמת, למצוא מין מסויים של בעל חיים שפחות רגיש לחומרים מאיתנו, לבצע עליו ניסויים ולפרסם שהחומר נוסה על בעלי חיים והוא לא מזיק. 

בשנת 2007 ניסה חבר הכנסת גדעון סער להעביר חוקים לפיהם לא יינתנו היתרים לבצע ניסויים בבעלי חיים למטרת פיתוח מוצרי קוסמטיקה, וייאסר יבוא לארץ של מוצרי קוסמטיקה שתהליך ייצורם היה כרוך בביצוע ניסויים בבעלי חיים. ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה את הצעות החוק ברוב קולות והצדיקים היחידים בוועדה שתמכו בהצעות היו ציפי לבני, איתן כבל, גדעון עזרא ויעקב אדרי.

חברי הכנסת לא התייאשו, ובשנת 2010  אושר בכנסת החוק האוסר לייבא או לשווק תמרוקים שפיתוחם היה כרוך בניסויים בבע"ח או שפיתוח חומרי הגלם שלהם כלל ניסויים בבעלי חיים. את הצעת החוק יזמו חברי הכנסת זבולון אורלב, איתן כבל, דב חנין, ניצן הורביץ, יואל חסון ורונית תירוש.  החוק נכנס לתוקף בשנת 2014 אך הוא לא כולל מוצרים שנוסו על בעלי חיים לפני כן.

כיום המדד האמין ביותר הוא סמל הארנב, המודפס על אריזות המוצרים ומעיד על כך שלפחות בפיתוח המוצר המוגמר לא נעשו ניסויים בבע"ח. לעיתים נדירות יש זיופים בסמל הארנב. למשל, חברת הנקלסוד, יצרנית שמפו הוואי ואבקת כביסה סוד, שמה את סמל הארנב על  האריזות, למרות שבפועל ביצעה ניסויים בבע"ח. החברה עומדת כרגע למשפט בתביעה יצוגית ע"ס 52 מיליון ש"ח, ויש לשער שמקרה זה ירתיע יצרנים נוספים  ויגביר את האמינות של סמל הארנב.   

  

רשימת חברות שאינן מבצעות ניסויים בבעלי חיים ושלא משתמשות בחומרי גלם רעילים שנעשו עליהם ניסויים בעבר (ללא חומרים משמרים, כימיקלים, תוצרי נפט וכו'):

 שקד - תכשירי אנטי אייג'ינג אורגניים לפנים ולגוף

טבע הגליל - סבונים ומוצרי טיפוח טבעיים

לבנדר - מוצרי טיפוח, סבונים, דאודורנטים ושמפו

עדין -  טיפולים קוסמטיים טבעיים ומוצרי טיפוח לפנים ולגוף    

יער - סבונים וקוסמטיקה טבעית

אם אתם מכירים חברות נוספות שחומרי הגלם שלהן לא עברו מעולם ניסויים בבעלי חיים, נשמח להוסיף אותן לרשימה!