למה חשוב להשתמש בדאודורנט בלי פארבנים ואלומיניום?

methyl paraben -  כל החומרים המשמרים מקבוצת הפרבנים (מתיל / בוטיל / פרופיל / אתיל / איזופרופיל פראבן), מפריעים לפעולת המיטוכונדריה (המייצרת את האנרגיה בתא) ולכן תאי החיידקים שנותרו חסרי אנרגיה, פשוט מתים. בניגוד לחיידקים החד-תאיים, לנו יש הרבה תאים, שלא כולם באים במגע עם החומר המשמר. לכן - אנו לא מתים, אבל חילוף החומרים בעור משתבש, מה שגורם לו לאבד מגמישותו וחיותו ולעיתים אף לפתח תסמיני דרמטיטיס, פריחות ואלרגיות. במקביל, זה גורם לנו לפתח התמכרות מוגזמת לקרמים.

במחקר של McGrath משנת 2003 נמצא קשר בין שימוש בפארבנים (בעיקר בדאודורנטים) לבין העליה בשכיחות סרטן השד. מכיוון שתאי הסרטן מפיקים אנרגיה בתהליך גליקוליזה ולא באמצעות המיטוכונדריה, הם יכולים להתרבות ללא הפרעה, גם בנוכחות פראבנים.

פרופסור תום סיפריד מאוניברסיטת בוסטון מצא שפגיעה במיטוכונדריה גורמת לתא להפעיל באופן קבוע את תהליך הגליקוליזה, אשר גורם לעלייה ברמת החומציות של התא ויוצר נזק לגנים בגרעין התא, עד למצב שבו התא הופך לסרטני.

מלחי האלומניום שנמצאים בדאודורנטים מכווצים את בלוטות הזיעה, ומונעים מהזיעה לצאת בכמות שנחוצה לצורך סילוק הפסולת מהגוף.  צמצום כמות הזיעה עלול לגרום להצטברות רעלים וליצירת סביבה חומצית שמעודדת התפתחות תאים סרטניים.  

אז מה עושים?

משתמשים בדאודורנטים טבעיים על בסיס סודה לשתייה / שמנים אתריים וכו',  ללא חומרים משמרים.  הזיעה היא חסרת ריח במקור ומכילה רק מים עם מלחים ורעלים שמופרשים החוצה בזיעה. במגע עם החיידקים היא הופכת למושבת חיידקים, והריח שלה משתנה לרעה, בהתאם לאופי החיידקים שמגיעים להשתכן בתוכה, בעיקר בשלב שבו החיידקים מתחילים למות.  הסודה הורגת את החיידקים ולא מאפשרת להם להתרבות וכך מונעת את ריח הזיעה, ללא מניעת ההזעה עצמה, שנחוצה לפינוי רעלים מהגוף.

שימו לב: אם הדאודורנט מכיל מים / ג'ל - הוא חייב להכיל גם חומרים משמרים, כי מים מאפשרים התפתחות חיידקים.  בחרו דאודורנטים על בסיס חמאות ושמנים צמחיים, ללא מים וג'לים או פשוט ערבבו לבד בבית סודה לשתייה עם חמאת שיאה ומרחו את התערובת בבית השחי.